רבי נפתלי-צבי=יהודה ברלין (“הנצ”יב") ורבי יוסי-בּר סולובייציג שימשו בזמן אחד ראשי-ישיבה בוולוז’ין, ודבוּבים היו זה לזה, וגם מובדלים היו זה מזה בדרכי לימודם. גדולתו של הנצ"יב היתה בשקידה ובבקיאות, ושל רבי יוסי-בּר –בעיון ובסברה.
פעם אחת שבחו לו לרבי יוסי-בּר בהנצי"ב, שהוא עוסק בתורה יומם ולילה ויודע כל התורה כולה. נענה רבי יוסי-בר ואמר:
עוסק בתורה יומם ולילה – אמת, יודע את התורה – מסופקני. הואיל והוא לומד תמיד, אימתי יש לו שהות לדעת?…
לפי הרב מ׳ ברלין אמר כך הנצי״ב עצמו לתלמיד, שהיה מופלג בהתמדה יותר מדי (״פון וואלוז׳ין ביז ירושלים״ א׳, עמ׳ נה).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 2285, עמ' 73) · נסרק מן הספר המודפס
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
הנצי"ב ורבי יוסי־בר סולובייצ'יק עמדו בעת אחת בראש ישיבת וולוז'ין, „דבובים" — שרויים באיבה — זה לזה, והפוכים בדרכם: הנצי"ב איש השקידה והבקיאות (לכסות הכול), רבי יוסי־בר איש העיון והסברה (להעמיק במעט). עקיצתו הופכת את השבח על ראשו: מי שלומד בלי הרף אינו עוצר לעולם לחשוב, ולכן „אימתי יש לו שהות לדעת?". דרויאנוב מציין שלפי מסורת אחרת אמר זאת הנצי"ב עצמו על תלמיד שהפריז בהתמדה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
