אין דור שאין בו ליצנין

„גריסים" — דייסת שעורה, מאכל היסוד של יהודי ליטא; „כרוכים אחריו" — מחבבים אותו מאוד. „פרה אדומה" (במדבר יט) היא הדוגמה המובהקת לחוק בלא טעם — מצווה שאין השכל משיגה — ופִּלאה הגדול: אפרה מטהר את הטמאים, אך כל העוסקים בהכנתו נטמאים. רבי אליקום דורש את הדייסה במבנה המדרשי „מה… אף…": „אין לה טעם" מתהפך מהיעדר נימוק להיעדר טעם בפה, והפרדוקס ההלכתי נעשה „מרפא חולים ומחליא בריאים". עקיצה למטבח הליטאי בכליו המכובדים ביותר של בית־המדרש.