אין דור שאין בו ליצנין

"פרעו בישראל" — ערכו פוגרום; "שר של המלכות" — על-פי תפיסת המדרש יש לכל אומה מלאך ממונה בשמים, ואפשר לתבוע אותו לדין של מעלה. החסיד מגונן על רבו בהיגיון אטום להפרכה: הרבי דווקא פעל — תבע את השר השמימי וניצח בדין; ואם הדם נשפך כמקודם, אין זה כישלון הרבי אלא חוצפת הנתבע, ש"במרדו עומד" ואינו מציית לפסק. אמונה שאין שום מציאות שיכולה לערער אותה — וזה, על רקע הפרעות הממשיות, העוקץ המר.