קבצן גוץ נטל פייס לשבת בביתו של עשיר. בשעת־סעודה ראהו בעל־הבית, שהוא אוכל כנגד שלושה, ואמר לו:
תמה אני, שגוץ כמוך ניתנה לו, בלי עין רעה, קיבה קבלנית כזו.
השיב לו הקבצן:
אל תראני, שאני גוץ: כולי בטן…
[נוסח אחר:
השיב לו הקבצן:
לחינם אתה תמה: דווקא משום שגוץ אני קיבתי גדולה משל גיבח…
בשעה שאדם עומד לצאת לאוויר העולם בא מלאך ותולה לפניו כמה וכמה קיבות, מהן קצרות ומהן ארוכות, ואומר לו: “טול את שלך!” – גיבח ידו מגעת עד לקצרה, גוץ אין ידו מגעת אלא עד לארוכה, ונמצא קיבתו שלו גדולה משל גיבח.]
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„נטל פייס" — עלה בגורל: אורחי שבת עניים חולקו בין בעלי הבתים בהגרלה; „גוץ" — נמוך קומה; „קיבה קבלנית" — קיבה המקבלת עליה כל כמות, כקבלן; „בלי עין רעה" — ביטוי להרחקת עין הרע; „גיבח" — כאן: גבוה. בנוסח האחר הקבצן הופך את ההיגיון על פיו במשל בריאה שלם: הקיבות תלויות לפני הנולד, הגבוה מגיע בידו אל הקצרה, והנמוך — דווקא אל הארוכה. כך נעשית הזללנות גזירה משמים, שאין עליה לא שליטה ולא בושה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
