אין דור שאין בו ליצנין

שוב מוטיב של בדיחה, המתהלך מעם לעם. והנה קצת נוסחאות לדוגמה:

נוסח מזרחי: אשתו של ההודשה* נצר־אד־דין אמרה להתל בו והגישה את המרק כשהוא רותח. בינתים לגמה היא עצמה כף מלאה מן המרק ופיה נצרב עד כדי כך, שנראו דמעות בעיניה. אמר לה ההודשה: ״אשתי, מה לך ? שמא חם המרק יותר מדי ?״ –״חס ושלום אפנדי״, –השיבה האשה. –״אני רק נזכרתי, כמה אהב אבי המנוח מרק זה, וזכרונו העלה דמעות בעיני״. האמין לה ההודשה, ואף הוא לגם כף שלימה מן המרק, ונצרב פיו גם הוא עד כדי כך, שנראו דמעות בעיניו. אמרה לו האשה: ״אפנדי, מה לך ?״ –השיב לה הוא: ״אני בוכה על אמך הארורה כי במותה לא לקחה אותך ולא ירדת אחריה״. (Nassr-eddin", Ed. Wesselski", כרך א׳, עמ׳ 60, סי׳ 115, ועי״ש הביבליוגראפיה בעמ׳ 288).

נוסח אנגלי: סוחר וחצרן ישבו לאכול יחדיו. לקח החצרן מן התבשיל מלוא לוגמיו, ונצרב פיו עד כדי כך, שזלגו עיניו דמעות. שאל לו הסוחר על דמעותיו והחזיר לו החצרן: ״אח היה לי ונכשל בעוון חמור ונידון לתלייה. נזכרתי אותו, ולא יכולתי לכבוש דמעותי״. לגם גם הסוחר לגימה יפה מן התבשיל ואף עיניו נתמלאו דמעות. אמר לו החצרן: ״אתה, אדוני, למה תבכה ?״ –החזיר לו הסוחר ״עליך, אדוני, אני בוכה, שלא דנו גם אותך לתלייה״. (Dänhardt, Schwänke") עמ׳ 30, סי׳ 15).

נוסח רוסי־אוקראיני: אב ובנו ישבו לאכול. החמיצה היתה רותחת, אבל מחמת שומנה לא הפיקה הבל. ראשון לגם הבן כף מלאה, אבל מחמת ונצרב פיו ודמעות פרצו מעיניו. אמר לו האב: ״על מה אתה בוכה, בני ?״ –״אני בוכה״, –השיב הבן, –״שיחיד אני לך״. לגם גם האב כף גדושה מן החמיצה, והתחילו גם עיניו מדמעות. בלע על מה שבפיו ואמר: ״הלואי, בני ושיכלתי גם אותך, אף־על־פי שיחיד אתה לי״. (Кузминьчевскій, "Турецкіе анекдоты etc." "Кіевск Старина", חוב׳ ב׳, עמ׳ 221).