אין דור שאין בו ליצנין

בלז — מחסידויות גליציה הגדולות; „מקווה" — בור טבילה לטהרה, שחסידים טובלים בו לפני כל דבר שבקדושה; תקיעת שופר גדולה תבשר לפי המסורת את בוא המשיח. הסאטירה הציונית כאן חדה: ברגע הגאולה הרפלקס של האדוקים הוא לרוץ להיטהר — ואילו האפיקורסים (החופשיים בדעות, כלומר החילונים) רצים אל המשיח עצמו ועולים עמו לארץ-ישראל. בסוף מתהפכות היוצרות לגמרי: המשיח כלל אינו יודע מי הם החסידים, והאפיקורסים הם שנדרשים להעיד עליהם ש„גם אלה יהודים הם".