אין דור שאין בו ליצנין

ההוא שסיפר עם חברו ואמר לו:

אין לך דבר חשוב בעולם מן הפאספורט… אמש היה מעשה. באתי מן הדרך ונכנסתי לביתי. נסתכלתי וראיתי: – חרב מונחת על השולחן. מה לחרב בביתי?… סחה לי המשרתת: לפני שעה בא הפריסטאב, פשט אדרתו, התיר חרבו, הניחה על השולחן ונכנס אחרי אשתי חדר לפנים מחדר… התחיל דמי רותח: היישמע, הייראה?.. פתאום נפתח אותו חדר והיא יצאה מיוחמה, במחילת כבודך, כּלפיתה… הרגישה בי ופרחה נשמתה… אחריה יצא גם הוא. ראה אותי ואשו של עשו נישקה בו. ואני עומד ומחכה ומהרהר בלבי: נס מן השמים, שיש לי פאספורט בכיסי. אילמלא כך, מה אני עושה אם יגש אלי ויצעק, כדרכו של עשו: “יהודי, מהיכן?”…