אין דור שאין בו ליצנין

ההיגיון ההפוך של אימת הפרעות: היהודי כה בטוח במה שעומד לקרות, שהוא מדווח על הרצח לפני שהתרחש — הוא עצמו „ההרוג" האחד, שהספיק בינתיים לרוץ למשטרה, והשני „יבוא תיכף". הומור שחור על קיום שבו ההירצחות היא ודאות; פתוח רק לוח הזמנים.