אין דור שאין בו ליצנין

תל־אביב. רחוב הרצל.

ילדים וילדות שופעים מן הגימנסיה “הרצליה” אחרי הלימודים. אותה שעה נזדמנו לשם שניים ממפורסמי היודישיסטים, שבאו לראות את הארץ. אמר הגדול שבהם לחברו:

הציונים משתבחים ואומרים, שהעברית נעשתה טבע לילדי ארץ־ישראל. עכשיו תראה, שדבריהם שקר וכזב. אצרום לילד באוזנו ומובטחני, שלא יקרא עברית: “אמא”! אלא יקרא יודית: “מאמע”!

אמר ועשה: ניגש לילד מאחוריו וצרם לו באוזנו. מיד הפך הילד פניו אליו וקרא:

חמור!…

החזיר היודישיסט המפורסם ואמר לחברו:

חוששני, שהדין עמהם…