אין דור שאין בו ליצנין

„מסתמא" — מתעוור, מלשון „סומא" (עיוור). בשנותיו האחרונות שכב היינה משותק, וראייתו כבתה עין אחר עין. רווח אז נוהג אכזרי לעוור ציפורי-שיר מתוך אמונה שכך ייטיבו לשיר; היינה, המשורר-הזמיר, הופך את האסון לנחמה: העיוורון המלא יביא את שירתו אל פסגתה.