אמר רבי ברוך-מרדכי ליפשיץ:
טיפשים הם הבריות. כל אדם ואדם דואג דאגת-מחר לעצמו ומתיש כוחו על-ידי כך. מוטב, שהיתה כל קהילה מעמידה לה בעל-דאגה, שליח ציבור, שיוציא חובת דאגה את הקהילה כולה.
אמרו לו:
רבי, הואיל ואותו בעל-דאגה יקבל שכר ופרנסתו תהא מזומנת לו, – על מה ידאג?
החזיר רבי ברוך-מרדכי:
אף לזה יודע אני עצה טובה. יהא שכרו מושלש בידי, ומובטח לכם, שידאג כל היום…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„שליח ציבור" הוא החזן, המוציא את הקהל ידי חובת התפילה — וברוח זו מציע רבי ברוך-מרדכי למנות „בעל-דאגה" שיוציא את הקהילה ידי חובת הדאגה. „שכרו מושלש בידי" — מופקד אצלי כבידי שליש (נאמן), כלומר לא ישולם לו בוודאות. וזה יישוב הקושיה: דאגה אי-אפשר לקנות בשכר מובטח, שהרי היא נולדת דווקא מחוסר ביטחון — אבל מי ששכרו תלוי ועומד, מובטח שידאג כל היום.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
