אין דור שאין בו ליצנין

חרדים קנאים ישבו בחבורה וליגלגו על הציונות ועל המחזיקים בה. נכנס רבי יוסף־זכריה שטרן, רבה של שאוול, שמע דבריהם של המלגלגים ואמר:

מעשה ונטרפה ספינה בים. מיד קפצו הנוסעים לתוך הים, תלו עיניהם בשברי קרשים, שצפו על פני המים, ובשארית כוחם שטו אחרי הקרשים והתחילו מקרבים קרש אל קרש לעשותם אסדה ולהציל נפשותיהם מטביעה. אותה שעה עמדו אנשים על החוף, וכשראו מעשיהם של הטובעים ליגלגו עליהם. היה שם בעל נפש אחד, נענה ואמר: “לא דייכם, שאין אתם בוכים, אלא שאתם מלגלגים. כל המלגלג – מופקר”…