עשיר בקש מאת הגבאים, שיעשו אותו ש"ץ למוספים של ימים נוראים. תמה כל הצבור:
– עשיר כמותו מה צורך יש לו בחזנות? הגיעו הדברים לאזניו של איתו עשיר והחזיר:
– כלום שכר אני מבקש? זוהי נדבה, שאני מבקש ליתן לבית המדרש.
– הניחו לו ויתפלל. מי שאינו יכול ונותן תבוא עליו ברכה.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„ש"ץ" — שליח־ציבור, חזן; הובלת מוספים של הימים־הנוראים היא הכיבוד הנחשק ביותר בחזנות, השמור לבעלי קול ותפילה. הפיקח פוסק בנוסח פסק־הלכה מסביר־פנים, על משקל „כל הנותן — תבוא עליו ברכה", אלא שה„אינו יכול" שבפיו מוסב על העיקר: העשיר אינו יכול להתפלל. שישלם אפוא על הזכות — הברכה האדיבה היא קביעה מנומסת שקול אין לו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
