הירשל וגבאו של רבי ברוך היו דבובים זה לזה. פעם אחת רב עמו הירשל ברבים ואמר לו:
קיימא לן: ברווז ביטנו שמינה, שהוא שט במים, ואין עליו מורא שלמטה הימנו; גבו כחוש, שיש עליו מורא שלמעלה הימנו. נשר גבו שמן, שהוא עף עד לשמים, ואין עליו מורא שלמעלה הימנו; בטנו כחושה, שיש עליו מורא שלמטה הימנו. אתה, שאין עליך לא מורא שלמעלה ממך ולא מורא שלמטה ממך, שמן אתה מצידי-צדדים כחזיר…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„דבובים" — שרויים באיבה; „גבאי" — מנהל חצרו של הרבי והממונה על הגישה אליו; „קיימא לן" — „מוחזק בידינו", פתיחה מקובלת של קביעה הלכתית. הירשל בונה „תורה" זואולוגית מדוקדקת שכלל אחד לה: במקום שיש מורא — פחד מסכנה — הבשר כחוש, ובמקום שאין מורא — שמן. ומכאן המהלומה: הגבאי, שאין בו לא מורא שמים ולא מורא בריות, שמן מכל צדדיו — כחזיר. קללה עסיסית בתחפושת של פסק הלכה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
