משיחותיו של ליצן:
כשהוא אומר: “לי הכסף ולי הזהב”*) – איני מאמין. מעשה וביקש לקיים “ואחרי-כן יצאו ברכוש גדול”**) – ולא היה בידו, הוצרך לפתות את ישראל, שינצלו את מצרים***. וכשהוא אומר: “אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני הוא ולא אחר”****) – אני מאמין באמונה שלימה: צרות וייסורים ומכות יש לו באוצרו עד בלי די…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
הליצן עורך לפסוקים מבחן אמינות. „לי הכסף ולי הזהב" — הכרזת האל בפי חגי הנביא שכל עושר העולם שלו (הערה *); לאברהם הובטח בברית בין הבתרים שבניו ייצאו ממצרים „ברכוש גדול" (הערה **); ובפועל מומשה ההבטחה בכך שבני ישראל שאלו מן המצרים כלי כסף וזהב — „וינצלו את מצרים" (הערה ***). מכאן „הראיה" החצופה: מי שיש לו אוצרות משלו אינו נזקק לרכושם של השכנים. לעומת זאת ב„אני ולא מלאך, אני ולא שרף" — הכרזת ההגדה של פסח שהאל היכה את מצרים בכבודו ובעצמו (הערה ****) — הליצן מאמין בלב שלם: צרות, ייסורים ומכות, מלמד הניסיון היהודי, יש לו באוצרו עד בלי די, ואת אלה הוא אכן מחלק אישית.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
