אין דור שאין בו ליצנין

בדיחה מזרחית מספרת: איכר, שאבד לו חמורו, ביקש מאת ההודשה נאסר־אד־דין, כי יודיע על זה במסגד, למען ישיב המוצא את האבידה לבעליה. עם גמר התפילה בציבור פתח נאסר־אד־דין ואמר: ־מושלימים, מי מכם, אשר לא שתה מימיו קהווה ויין, לא עישן, לא שיחק בקלפים ובאבנים, ובמושב לצים לא ישב – יקום ויעמוד לפני־. תחילה חשב כל הקהל אשר במסגד, כי לא יימצא איש, אשר אליו יכונו דבריו של ההודשה. אבל לבסוף יצא איש מתוך הקהל ואמר: ־אני לא שתיתי מימי לא קהווה ולא יין, לא שיחקתי בשום משחק ובמושב לצים לא ישבתי־. מיד הפנה ההודשה את ראשו ואמר: ־היכן הוא האיש, שאבד לו חמורו? – הביטה וראה, הנה לפניך חמור. בוא וקחהו; חמור גדול הימנו לא תמצא עד העולם־ (ווסלסקי, ־נאסר־אד־דין־ ב', סי' 502 ועיי־ש ביבליוגראפיה בעמ' 232).