רבי ישראל-מאיר הכוהן, בעל “חפץ-חיים”, היה אומר: רצה הקדוש ברוך-הוא לזכות את ישראל, לפיכך נתן להם “שולחן-ערוך”, ומשעת קימה ועד שעת שכיבה יודע כל אדם מישראל מה הוא חייב לעשות ומה אסור לו לעשות וחייו מיושבים עליו. ואילו גוי “שולחן-ערוך” אין לו, מה הוא חייב לעשות ומה אסור לו לעשות אינו יודע, ומשעת קימה ועד שעת שכיבה חייו מטורפים עליו…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
רבי ישראל-מאיר הכהן מראדין (1838–1933), המכונה על שם ספרו „חפץ חיים", מגדולי הפוסקים ובעלי המוסר. „שולחן ערוך" — ספר ההלכה המקיף, המסדיר את חיי היהודי משעת קימה ועד שעת שכיבה. האמרה שאולה בכוונה מלשון המשנה החותמת את מסכת מכות: „רצה הקדוש-ברוך-הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" — אלא שכאן הזכות מקבלת טעם פסיכולוגי מפתיע: דווקא ריבוי החיובים, הנתפס בדרך כלל כעול, הוא מתנה של שלוות נפש. מי שיודע בכל רגע מה חובתו — „חייו מיושבים עליו" (דעתו מיושבת); ומי שחופשי מכל קוד ונדרש להכריע בעצמו בכל רגע — „חייו מטורפים עליו", מבולבלים וטרופים.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
