אין דור שאין בו ליצנין

נחלקו היטלר וד"ר שאכט על אמנות-המסחר של היהודים.

היטלר כּפר ואמר:

אומה זו אינה מסוגלת אפילו לאמנות-המסחר.

ושאכט אמר:

אומה זו אין כמותה לאמנות-המסחר.

לבסוף אמר שאכט:

רצונך בניסיון? נזמין נאצי ויהודי ונציע לשניהם עסק חדש – חכירת העשן, היוצא מכל הארובות בברלין – ונשמע מה בפיו של זה ושל זה.

הסכים היטלר והוזמנו נאצי ויהודי. נכנס הנאצי ראשון, שמע את ההצעה, נעלב ואמר:

הלהתל בי קראתם לי?

אמר והלך לו.

נכנס אחריו היהודי, שמע את ההצעה ושאל:

דמי-חכירה לשנה כמה?

אמר לו שאכט:

כך וכך.

הסכים היהודי, שילם דמי-חכירה וניתן לו כתב-חוזה לשנה.

יצא היהודי משם, הלך לבית-חרושת גדול בברלין ואמר לבעליו:

יזהר נא מר, שלא יבזבז את העשן, היוצא מארובות בית-חרשתו, וישמרו בשבילי. לי כל העשן הברליני.

תחילה חשד בו בעל בית-החרושת, שמטורף הוא, וכשראה את כתב-החוזה התפשר עמו:

כך וכך ישלם לו שכר-עשן לשנה.

לא היו ימים מרובים, והיהודי חזר ובא אצל שאכט. אמר לו שאכט:

למה באת?

החזיר לו היהודי:

שני סעיפים הייתי רוצה לשנות בכתב-החוזה: לא לשנה אחת, אלא לחמש שנים, ולא לברלין בלבד, אלא לגרמניה כולה…