אין דור שאין בו ליצנין

גם בדיחה מפורסמת זו מקורה באיזופוס, ובדרך הילוכה מעם לעם ומלשון ללשון נשתנו נוסחאותיה, כרגיל. מן הנוסחאות השונים אביא לדוגמה רק אחד—את המסופר על הלץ הידוע טיל—אילנשפיגל. אילנשפיגל בא לארפורט והודיע ברבים, שכוחו יפה ללמד כל חיה וכל בהמה לדבר בלשון בני—אדם. הביאו לו תלמידי האוניברסיטה הארפורטית חמור ובשם הרקטור דרשו מאתו, כי ילמד את החמור לדבר. הסכים אילנשפיגל, אבל היתה שההחמור ימצא ברשותו עשרים שנה רצופות, והסכימו הסטודנטים בשם הרקטור. נחה דעתו של אילנשפיגל ואמר: "אני והחמור והרקטור הננו הנו שלושה. אם בינתים ימות הרקטור, אפטר מן החובה שהוטל עלי. אם אני אמות בינתים, מי יתבעני לדין? ואם תלמידי, החמור, ימות, הרי אני חופשי לנפשי" (‏‎"Das Volksbuch‎ ‏‎von Till Eulenspiegel"‎, הוצ' קארל פאניר, רקלם נו', ‎1687/88‎, סיפור כח, עמ' ‎58‎. ראשונה נדפס ספר עממי זה בשנת ‎1519‎. — ביבליוגראפיה עי': פוגיה עמ' ‎234‎ [ציון לסי' ‎250‎]; וטסלסקי, נצר אד—דין ב', סי' ‎552‎, עמ' ‎247—249‎).