אין דור שאין בו ליצנין

נודע לו למוכסן, שחברו, המוכסן של הכפר הסמוך מתנכל אליו להסיג גבולו ולהוציא את החכירה מידו. הקדים הוא את מסיג גבולו, נזדרז והלך אל “הפריץ” לחדש את החכירה מיד. עד שהלה נתרצה לו ויצא להביא עט ודיו, כדי לחתום על האמנה החדשה, ראה המוכסן, שמסיג-גבולו נכנס לחצר ושני כלבים גדולים זנקו אליו ממאורתם ועיכבוהו. בינתיים הביא “הפריץ” עט ודיו וחתם. שמח וטוב-לב שב המוכסן לביתו וסיפר לאשתו על הנס, שעשה לו הקדוש ברוך-הוא: זימן את הכלבים בשעה הראויה, והם הצילוהו מידי מסיג גבולו. רחצה האשה את ידיה, נענתה ואמרה: יודע אתה, בעלי, מי הם הכלבים הגדולים הללו? אבי ואביך הם, עליהם השלום שבאו להצילנו…