אין דור שאין בו ליצנין

ערב שבת סמוך לחשיכה מת צדיק מפורסם, עלה לשמים ומצא: סנהדרי בית־דין שלמעלה כבר הלכו כולם לקבלת־שבת ומלאך־שמש עומד ונועל את הדלתות. ניגש אליו הצדיק ואמר לו:

הראני נא את הדרך לגן־עדן; אני – פלוני בן־פלוני.

פרש המלאך כנפו ואמר:

ילך נא מר ימינה.

עקר הצדיק רגליו ללכת, ופתאום – פישפש מעכב וגודר את הדרך.

מה יש?

לפני כמה זמן השכים הצדיק בשבת לשניים מקרא ואחד תרגום, סילסל בשעת קריאה את הפּיאה ואגב סילסול הרג לאותו פישפש.

נבוך המלאך־השמש ואמר:

אני איני רשאי לפסוק דין חמור זה. הנה חדר מיוחד לשניכם. שם תשבתו יחדיו, ומחר אחרי הבדלה יכּנס בית־דין לישיבה וידון דינכם.

נסתלקו הצדיק ובעל דינו לחדר המיוחד והדלת ננעלה אחריהם.

עד שנפטרו אלה צץ ועלה בחור גלוח־זקן וקצוץ־פיאה, ניגש את המלאך ושאל:

שמא אתה יודע את הדרך לגיהנום? שם מקומי.

החמיר המלאך פניו, פרש כנף ופלט:

שמאלה!

עקר הבחור רגליו ללכת, ופתאום – בחורה צעירה ויפה מעכבת וגודרת את הדרך.

מה יש:

לפני כמה זמן נמאסו עליה החיים, משום מעשה שהיה; עלתה לגשר וקפצה לתוך הנהר. אותה שעה נזדמן לשם גם בחור זה, וקפץ אחריה לנהר והצילה.

שוב נבוך המלאך־השמש וחזר ואמר:

אני איני רשאי לפסוק דין חמור זה. הנה חדר מיוחד לשניכם. שם תשבתו יחדיו, ומחר אחרי הבדלה יכּנס בין־דין לישיבה וידון דינכם.

נסתלקו הבחור ובעלת־דינו לחדר המיוחד, והדלת ננעלה אחריהם.

מיד יצתה בת־קול ושאלה:

שבת של מי היום, – של הצדיק המפורסם, או של הבחור הגלוח?