יהודי נאמן, אבל גלוח, חלה ונפל למשכב. עבר יום, עברו יומיים, התחיל זקנו צומח וביקש שיבוא גלב לגלחו:
אמרו לו:
שמא תגדל עכשיו זקנך? אם, חלילה, הגיעה שעתך, הרי ישאלוך בבית־הדין של מעלה: “יהודי, היכן זקנך?”
החזיר החולה:
אני איני דואג ליום־הדין. ידאגו הללו, שישאלו אותם בבית־הדין שלמעלה: “זקנים, היכן יהודיכם?”…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„גלוח" — מי שמגלח את זקנו, בניגוד למסורת של גידול זקן; „גלב" — ספָּר. החידוד כולו בהיפוך הסימטרי: מול „יהודי, היכן זקנך?" מעמיד החולה את השאלה שתישאל לבעלי הזקן שאין מאחוריו יהדות של ממש — „זקנים, היכן יהודיכם?". בית־דין של מעלה, הוא בטוח, שוקל את האדם ולא את השיער — וזקן בלא יהודי חמור מיהודי בלא זקן.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
