אין דור שאין בו ליצנין

„הקול קול יעקב והידיים ידי עשו” (בראשית כז, כב) — דברי יצחק העיוור כשיעקב בא אליו מחופש בעורות גדיים על ידיו ליטול את ברכת עשו. היהודי הופך את עקיצת הגוי לחלוקת תחומים מקראית: „הקול” — הזמרה והנגינה — נחלת יעקב, הם היהודים; „הידיים” — מלאכת כפיים כסנדלרות — נחלת עשו, אבי הגויים. במקום להתגונן הוא מאמץ את שני ה„עלבונות” כאחד, ובפסוק אחד מאשר גם את עליונות המוזיקאים היהודים וגם את גנות סנדלריהם.