אין דור שאין בו ליצנין

„חד גדיא", שיר הסיום הארמי של ההגדה, פותח ב„דזבין אבא בתרי זוזי" — שקנה אבא בשני זוזים. „האי מאי?" — ארמית: מה זה? המקשן קורא את שיר הילדים כתיק משפטי: גדי שנמכר באמצע הלילה, במחיר מציאה — סימנים מובהקים של סחורה גנובה. ומי שאינו רוצה יד בגניבה, מסלק את „הראיות" — ההגדות — מן השולחן.