אין דור שאין בו ליצנין

מחלל שבת בפרהסיה (בפומבי) נחשב בהלכה כמומר, כמי שיצא מכלל ישראל; „לא מפיך אני חי" — איני תלוי בך ובתורתך. „קדיש" בלשון העם הוא הבן האומר קדיש אחרי מות הוריו — היורש והממשיך. הרב, ברמזו אל הכלב הרץ לפני העשיר, פורע את חוב העזות: ה„קדיש" שלך — הכלב — יהיה ממשיך מכובד יותר מן ה„קדיש" שהיה לאביך, כלומר ממך. עלבון כפול: גם בן גרוע מכלב, גם בוגד במורשת אביו.