חבורה של יהודים הפליגה בים. נטפל אליהם כומר מסית והתחיל דורש לפניהם בשבחו של “המשיח”. ליגלגו עליו היהודים. כעס המסית ופרש. היה שם גלוּח אחד, סוכן של חברה לאחריות-החיים, ואף הוא פרש עם הכומר. הביט אחריו הזקן שבחבורה ונאנח:
כך דרכו של יצר הרע: תחילה מעביר את האדם על לאו שבתורה, ולסוף מביאו לידי שמד, רחמנא ליצלן.
לא היתה שעה מרובה והגלוח שב אל החבורה.
נו? מה? – שאל לו אחד מן החבורה בשפה רפה.
צהבו פניו של הגלוח:
ירבו כמותו בגויים… עד שאני נפתיתי לו לשמד, נפתה הוא לי לביטוח…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„כומר מסית" — מיסיונר; „גלוח" — יהודי מגולח-זקן, סימן היכר ליהודי המודרני, שכבר עבר על איסור תורה (גילוח הזקן בתער הוא לאו); „שמד" — המרת דת; „רחמנא ליצלן" — ארמית: הרחמן יצילנו. אנחת הזקן מהדהדת את דברי חז"ל על דרכו של יצר הרע, המסלים מעבירה קלה אל החמורה — „היום אומר לו עשה כך… עד שאומר לו עבוד עבודה זרה" (שבת קה ע"ב): הגילוח היה הצעד הראשון, וההליכה אחר הכומר נראית כצעד האחרון. אלא שכיוון הפיתוי התהפך — לא הכומר צד נשמה לשמד, הסוכן צד לקוח לפוליסה. ואף ברכתו „ירבו כמותו בגויים" מכוונת לא לנשמות להצלה אלא לקונים.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
