אין דור שאין בו ליצנין

יהודי חייב ראשו למלכות. ערב אותו יום שעלה לגרדום קרא לממונה על בית-הסוהר ואמר לו:

יבוא נא הכומר אלי. להמיר אני רוצה.

אמר לו הממונה:

אם על-ידי כך אתה אומר להציל חייך, טועה אתה. כבר נגמר דינך.

עמד הנדון על רצונו ואמר:

יודע אני. אף-על-פי-כן יבוא הכומר.

בא הכומר והכניסו בבריתו. ולמחר כשהוליכו את המומר החדש לגרדום והכומר בקש ללוותו, בעט בו והבריחו מעל פניו. תמה הממונה:

אם-כן, למה המירות אתמול?

החזיר הלקוּח למוות:

הואיל וכבר נגזרה גזירה, מוטב שׁייתלה גוי ואל ייתלה יהודי…