חסיד התפלל בדבקות עצומה: התאנח, זעק, היטיח ידיו בכותל. נטפל אליו מתנגד אחד ואמר לו:
רצונך, שתסביר לי, את מי אתה מתכוון לרמות? את הקדוש ברוך-הוא? בוחן כליות הוא. את הבריות? אין ציבור שוטה. אלא מה, את עצמך אתה מתכוון לרמות? מה חכמה היא זו לרמות את השוטה?
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„דבקות" — ההתלהבות הסוערת של התפילה החסידית, על אנחותיה וזעקותיה, שהמתנגדים ראו בה הצגה; „בוחן כליות" — כינוי מקראי לאלוהים היודע את המחשבות הכמוסות. המתנגד מפרק את התפילה הרועשת בדילמה משולשת: את אלוהים אי-אפשר לרמות, את הציבור אי-אפשר לרמות — נותר שהחסיד מרמה את עצמו. והעלבון החותם מוצנע בהיסק: אם אתה מרמה את עצמך, השוטה הוא אתה — ומה חכמה יש ברמיית שוטה?
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
