יהודי זקן נחשד בעוון פלילי, ונמסר לידי חוקר-דין מומר, שהמיר לפני זמן מועט ובזכות זו נתמנה חוקר-דין. טען לפניו הזקן והוכיח לו באותות ובמופתים, שחושדים אותו במה שאין בו. סיים ואמר:
והרי אני עומד לפניך ועם נפשי אני דן: אם יכול אני עדיין למסור דיני למידת-הרחמים שבלבך היהודי, או מוטב שאתלה כבר גורלי במידת-האהבה שבלבך הנוצרי?…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
הזקן טווה מחמאה שהיא מלכודת: „מידת הרחמים" היא סגולתו המסורתית של הלב היהודי, ו„מידת האהבה" — האידיאל הנוצרי המוצהר. בהעמידו את הבחירה בין שתיהן הוא רומז, בנימוס גמור, שאצל החוקר — שהמיר זה עתה ובשכר הטבילה קיבל את משרתו — אין למצוא לא את זו ולא את זו: את הרחמים היהודיים נטש, ואהבתו הנוצרית אינה אלא מקפצת קריירה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
