אין דור שאין בו ליצנין

יהודי עמד לדין על זיוּף סממנים. שאל לו אב בית-הדין אם הוא מודה על עווֹנו, כּפר ולא הודה. תמה אב בית-הדין:

הרי הסממנים שנמצאו בביתך מעידים עליך.

אמר לו הנדון:

שאלה קטנה יש לי לשאול אותך, אדוני אב בית-הדין.

נענה לו הראש ואמר:

שאל.

שאל הנדון:

שמא אתה בקי בענייני חימיה, אדוני אב בית-הדין?

לא, – החזיר הלה. – יוריסטון אני ולא חימאי. הנה המומחה שלפנינו האדון הפרופסור, הוא בקיא בענייני חימיה.

אם-כן, – אמר הנדון, – יש לי בפי שאלה קטנה לאדון הפרופסור.

נענה לו שוב אב בית-הדין ואמר:

שאל.

שאל הנדון את המומחה:

שמא אתה בקי בענייני-משפטים, אדוני הפרופיסור?

לא, – החזיר הלה. – חימאי אני ולא יוריסטון. הנה האדון אב בית-הדין הוא בקי בענייני משפטים.

עכשיו, – חזר הנדון ואמר לאב בית-הדין, – דון מאליך: שניכם חכמים מפורסמים. אף-על-פי-כן, אין אתה בקי בענייני-חימיה, ואין האדון הפרופסור בקי בענייני-משפטים. ועלי, על יהודי פשוט כמוני, שלא ראה מאורות-חכמה מימיו, אתה מטיל חובה שאהיה בקי גם בענייני-חימיה וגם בענייני-משפטים…