היה ערב-פסח ובביתי אין עדיין רמז לפסח: מצה אין, יין לארבע כוסות אין, תפוחי אדמה, שומן, ביצים אין, – אין כלום. “היא” בוכה, הילדים עצובים, ואנוכי – מה? יצאתי לשוּק, עמדתי ליד החנות הגדולה שבאמצע המגרש ותהיתי: מאין יבוא עזרי? והנה כּירכּרה. בלבי התחיל קורנס מקיש… ירדה “פריצה” מן הכרכרה, התקינה שמלתה, הוציאה מטפחת-אף מכיסהּ – וצרור נפל לרגלי… “ריבונו של-עולם, הושיעה-נא!” – והושיע… הרימותי את הצרור: שלושים רובל מעות-נחושת – ושעון-קיר…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„פריצה" — אשת אציל, גבירה גויה; „מאין יבוא עזרי" — פתיחת תהלים קכא, פסוק של ביטחון בעזרת שמים; „קורנס" — פטיש כבד, כלומר לבו הלם בציפייה. הנוכל עוטף את נטילת הצרור שנפל מכיס הפריצה בלשון של תפילה ונס — כאילו ההשגחה עצמה נענתה לו בערב פסח. וה„ישועה" עוד מגוחכת כשלעצמה: שלושים רובל במטבעות נחושת כבדים ושעון קיר — שמהם לא יעלו על השולחן לא מצה ולא יין.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
