אין דור שאין בו ליצנין

בשבת שבה קוראים את פרשת „כי תבוא" נהגו לדון בבית־המדרש בענייני הפרשה, ובה הפסוק (הערה ^*): „וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ" — אחד מנסי החסד של נדודי המדבר. ה„חשוב" (נכבד הקהילה) מחליף את התכלית הרוחנית של הנס בתכלית מעשית עד עלבון: האל חס על בניו לא מאהבה אלא כדי לחסוך מהם את הצורך בחייטים וסנדלרים — עקיצה לבעלי־המלאכה, שהפטור מהם מוצג כחסד משמים.