אין דור שאין בו ליצנין

„גלח" — כינוי לכומר הנוצרי (על שום פדחתו המגולחת); „הבקיעה את דלתו" — פרצה אליו בבהלה. תשובת הרופא מתעלמת מן הפצוע: ה„אי־אפשר" שלו אינו מוסב על הנפילה אלא על עצם המחשבה שילד יהודי טיפס על סולמו של כומר — ומכיוון שהדבר אינו מתקבל על דעתו, הרי כאילו לא קרה.