אין דור שאין בו ליצנין

לפני עידן נייר-הסופג („מספג") ייבשו דיו טרייה בפיזור חול דק על הכתב — מנהג שנחשב כבר כפרי ומיושן, ומכאן לגלוג המוכר (לודז' הייתה בירת הטקסטיל של פולין, שאליה עלו חנוונים מן העיירות לקנות סחורה). הקונה מודה במיושנותו, אבל הופך את ייבוש החתימה למשאלת לב של לווה: הוא „קובר" בחול דווקא את חתימתו על שטר-החוב — שהרי, כמאמר-החוכמה שאילתר, מה שהחול מכסה הלב שוכח, והחוב לא ייתבע.