שני מלוים טיילו בשוק. אמר אחד לחברו:
רואה אתה אותו זקן ההולך לקראתנו? אילמלי ניתנה לו רשות, היה סוקל אותי ברבים. ואילו אני הוא שהעמדתיו על רגליו.
תמה חברו:
לא ידעתי ולא שמעתי, שאתה טוב ומיטיב עד כדי להעמיד אדם על רגליו.
נענה הראשון ואמר:
הלה יוכיח… לשעבר היה גדול בממון ויוצא במרכבה עשירה. משאני נטפלתי אליו, הרי הוא מהלך ברגליו – מבית לבית… °
בדיחה זו כבר היתה ידועה בתחילת המאה הט"ז. הנריך בבל מספר אותה כך: מומר אחד מישראל שם עצמו רופא והבטיח לגוי, שהלה את רגליו, כי יקימו מחליו ויעמידו על רגליו כבתחילה. לסוף גנב המומר את סוסו של החולה ונעלם. היה שם גראף אחד, ליגלג על החולה ואמר לו: "קיים היהודי הבטחתו והעמידך על רגליך, כיון שאין לך סוס לרכוב עליו, בעל־כורחך תהא מהלך ברגליך". Heinrich Bebels "Schwänke", Ed. Wesselski, מינכן ולייפציג 1907, חלק ג', עמ' 23–24, סי' 42. ועיי"ש הביבליוגראפיה בעמ' 113–114).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 74, עמ' 25) · נסרק מן הספר המודפס
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
הכול תלוי בניב „העמיד אותו על רגליו" — עזר לו להתבסס ולעמוד ברשות עצמו. אצל המלווה הניב מתקיים כפשוטו: הזקן שהיה יוצא במרכבה עשירה רושש בריביתו, ועכשיו הוא באמת „על רגליו" — מהלך ברגל מבית לבית, כלומר מחזר על הפתחים. דרויאנוב מציין שהבדיחה ידועה כבר מתחילת המאה ה-16: הנריך בֶּבֶּל מספר על מומר שהתחזה לרופא, הבטיח לחולה-רגליים להעמידו על רגליו — וגנב את סוסו; ליגלג הרוזן על החולה: קיים היהודי את הבטחתו, שהרי מעתה, באין סוס, תהא מהלך ברגליך.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
