אין דור שאין בו ליצנין

ריבית היא מחיר הסיכון: לווה מפוקפק נאלץ להבטיח עשרים וארבעה אחוזים, ולווה „בטוח" — אמין ובעל יכולת — משיג הלוואה בעשרה בלבד. על זה מלגלגים הקרובים: מי שמשלם לך כל כך הרבה, כספך אבוד אצלו. יקה הופך סיבה ותוצאה — אם לווה בטוח משלם עשרה למאה, די להוריד ללווה שלו את הריבית לעשרה כדי שייעשה בטוח. כך הוא מוותר על הפיצוי היחיד שיש לו על הסיכון, והסיכון נשאר בדיוק כשהיה.