אין דור שאין בו ליצנין

בחור בן־כרך נזדמן לשם שידוך עם בחורה קרתנית. נסתכל בה הבחור והכיר בה, שתמימה היא ביותר, חייך מתחת לשפמו ואמר לה:

שמא את יודעת, מה מתחת לכותונת?

האדימה הקרתנית כארגמן.

אי את יודעת? – אמר לה הבחור – ואני יודע: מתחת לכותונת – שפה… ושמא את יודעת, מה מתחת לקורקבן?

רטטה הקרתנית בכל גופה.

אף זאת אי את יודעת? – התעלל בה הבחור. – מתחת לקורקבן – פינכה… ומה מתחת לשמיכה?

פרחה נשמתה של הקרתנית.

שוב אי את יודעת? – צהל הבחור. – מתחת לשמיכה – חם וטוב. למחר שבה הבחורה לעיירתה וסיפרה לחברתה על חכמתו המרובה של אותו בחור, ומפה לאוזן גילתה לה:

חידה חד לי: מה מתחת לכותונת, מתחת לקורקבן, כשחם וטוב מתחת לשמיכה…