קרתני הלך לכרך וחלה שם. שכב חודש והוציא מנה לרופאים ורפואות. כשהבריא וחזר לביתו וסיפר למכריו מה שאירע לו, התחילו הם מרחמים עליו, שכך עלתה לו. נענה הוא ואמר להם: אדרבה, אני שמח שכך עלתה לי.
תמהו הללו:
החזיר להם:
אילו נגזר עלי להוציא כאן, בעיירתנו, מנה לרופאים ורפואות, הייתי צריך לחלות, חלילה, שנה שלימה.
[נוסח אחר:
בן־כרך סיפר לקרתני, שהוא חלה חודש שלם והוציא מנה לרופאים ורפואות. ריחמו הקרתני ואמר לו:
חבל! בעיירתנו יכולת לחלות במנה אחת שנה שלימה.] °
נוסח ראשון: בדיחה זו מצאתי גם בקובץ הרוסי, "Собраніе анекдотовъ" מוסקבה 1843, חלק ד', עמ' 183, סי' 67, וגם שם היא מסופרת בתורת בדיחה יהודית.
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 720, עמ' 226) · נסרק מן הספר המודפס
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„מנה" — מטבע קדום ששוויו מאה זוז; כאן: סכום כסף גדול. ההיגיון הקרתני מודד מחלה כסחורה במחיר ליחידה: בכרך היקר „קונים" בחודש אחד של חולי את מה שבעיירה הזולה היה מצריך שנה שלמה של מיטה. דרויאנוב מציין שמצא את הבדיחה בקובץ אנקדוטות רוסי שנדפס במוסקבה ב־1843, וגם שם היא מסופרת כבדיחה יהודית.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
