אין דור שאין בו ליצנין

בדיחה גרמנית מספרת כך: היה יום־חג, וכדי שתהיה לדרשתו השפעה גדולה על הקהל ציווה האדן הכהן על טבחתו, שתעלה לכיפה העליונה של בית־היראה ותסתתר שם, וכיוון שהוא ירמז לה מלמטה מיד תפריח היא יונה צחורה מלמעלה. והבית מלא מאמינים בני־מאמינים. והאדן הכהן דורש דרשתו בהתלהבות עצומה ומסיים: "והנה אות ומופת, שאמת הם הדברים, אשר דיברתי אליכם: רוח־הקודש בדמות יונה צחורה תרד עלינו". ועיניו של האדן הכהן נשואות לשמים, ופתאום ראה: טבחתו נכשלה ורגלה החשופה בוקעת דרך חרך למטה. הרים תיכף את קולו והזהיר את צאן־מרעיתו: "כל המביט למעלה מסכן עיניו"! — נענה אחריו אחד מן הקהל: "אדוני הכהן, עין אחת מוכן ומזומן אני לסכן". (‏Merkens, "Was sich das Volk erzählt"‏, כרך ב', עמ' 170, סי' 211):