אין דור שאין בו ליצנין

היה יום-פגרה. אין “חדר”, אין מוֹרא-רב ואין עול תורה. חירות! והחבריא מתהוללת בחוץ כרצונה. זה דוהר כסייח וזה מקפץ כעגל, זה קורא כתרנגול וזה מקרקר כצפרדע. הכל מותר, ואין מוחה. נמלך הקונדס הגדול ופשט את בגדו ועמד על ראשו, והרי הוא מהלך בידיו כשרגליו מכשכשות באוויר. כל החבריה צוהלת על כוחו וגבורתו של הקונדס הגדול, העושה את הידיים רגליים. ניגש זקן אחד ונסתכל במעשי ידיו ורגליו של הקונדס, רקק רקיקה גדולה ורגז רוגזה גדולה: –­ ילד שוטה! כלום אין אתה יודע להלך ברגליך, שאתה מהלך בידיך?!…