אין דור שאין בו ליצנין

רבי יחזקאל לנדא, רבה של פראג ובעל שו"ת „נודע ביהודה", היה מגדולי הפוסקים במאה השמונה-עשרה ומחריפי המתנגדים לחסידות. הוא ראה מינות — כפירה — בנוסחה הקבלית „לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה" שהחסידים אומרים לפני קיום מצוות, ובתשובתו (הערה ^*) עיקם לשם עקיצה את סיום הפסוק מהושע יד, י: במקום „ופושעים יכשלו בם" שבכתוב כתב „וחסידים יכשלו בם". כשביקש המדפיס מסדילקוב (מרכז דפוס חסידי) להחזיר את נוסח הפסוק המקורי כדי לרצות את קוניו החסידים, ענה לנדא במשחק כפול על „לעשות X ל-Y" — גם החלפת מילה בדפוס וגם שינוי מעמדו של אדם: אני „עשיתי את הפושעים חסידים", והם רוצים „לעשות את החסידים פושעים". מתחת לקינה המעושה על קלקול ה„תיקון" מונחת ההאשמה עצמה: בעיניו „חסידים" ו„פושעים" מילים נרדפות הן, וכל החלפה ביניהן — עניין טכני בלבד.