אין דור שאין בו ליצנין

הרב הקודם היה קטן בקומה, אבל גדול בתורה. כשמת, ירש את כסאו רב גדל־קומה, אבל לא גדל־תורה. וכשנכנס לבית המדרש וישב אל השלחן, שעליו היה הרב הקודם מסדר שעוריו, הוצרך לכוף את קומתו. קרא לַשַׁמָּשׁ ואמר לו:

– שלחן זה נמוך בשבילי יותר מדי.

נאנח הַשַׁמָּש והחזיר:

– רבי, שמא כסא זה גבוה בשבילך יותר מדי?…

[יהודה ייטלש מספר בדיחה זו בהפוך נוסח ומיחסה לרבי יחזקאל לנדא, בעל “נודע ביהודה”^*:

כשהגיע רבי יחזקאל לרבנות של פראג ונכנס לישיבה ראשונה עם דַּיָּנֵי־הקהלה לא הונח לו בכסאו, וְהִטָּה לכאן ולכאן. אמר לו הדין־העסקן הידוע רבי זלמן קרוב:

– רבי, למה אתה מַטֶה לכאן ולכאן? שמא כסא זה גבוה בשבילך יותר מדי?

החזיר לו רבי יחזקאל:

– לא כסא זה גבוה בשבילי יותר מדי, אלא שלחן זה נמוך בשבילי יותר מדי…]