בדורות הקודמים היו החזנים נוהגים ליתן אגודל אל תחת סנטרם כשהרימו קולם בשעת התפלה, וכך נהג גם בצלאל, חזנה המפורסם של אודיסה. פעם אחת שאלו צעיר אחד:
– רבי בצלאל, למה אתה עושה כך?
הקפיד בצלאל והחזיר לו:
– זה לי, ברוך־השם, חמשים שנה אני עושה כך ואיני יודע למה, ופתאום בא פרחח שכמותך ומבקש לדעת ברגע אחר מה שאני לא ידעתי כל ימי.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
בצלאל — בצלאל שולזינגר, „בצלאל אודסר", מגדולי החזנים במאה התשע־עשרה. „הקפיד" — כעס, נעלב. תשובתו הופכת את היוצרות: חמישים שנות מנהג בלי לדעת את טעמו אינן מביכות אותו — הן נעשות טענת ותק, והחצוף הוא דווקא הצעיר המבקש „לדעת ברגע אחד" מה שהזקן לא ידע מימיו. כוחו של הרגל: לא הטעם מקיים אותו אלא השנים.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
