שניים נכנסו אצל עשיר לבקש נדבה לצורכי־העדה. הוציא העשיר נדבה מועטת מכיסו והניחה לפניהם. נעלבו המעשים ואמרו לו:
נדבה מועטת כזו אין אנו נוטלים… בנך נתן לנו הרבה יותר.
החזיר להם העשיר:
בני שאני. הוא יש לו, ברוך השם, אב עשיר, ואילו אני – יתום אני.
[נוסח אחר:
החזיר להם העשיר:
בני שאני. הוא יש לו על מי שיסמוך – על אביו הקמצן, ואילו אני – בן בזבזן יש לי.]
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„מעשׂים" — גובי-צדקה מטעם הקהילה; „צורכי-העדה" — צורכי הציבור. תירוץ העשיר הפוך והרמטי: הבן יכול להיות נדיב כי יש לו אב עשיר להישען עליו, ואילו הוא עצמו „יתום" — אין איש מאחוריו. ובנוסח האחר מן הכיוון השני: לבן יש אב קמצן ששומר לו את הכסף, ולאב — בן בזבזן שמכלה אותו. כך או כך, דווקא העשיר הוא זה ש„אינו יכול להרשות לעצמו".
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
