רבי אייזל הלך לקמצן מובהק לבקש נדבה לצורכי־הציבור.
משראה הקמצן את הרב, מיהר ויצא מן הבית. וכשנכנס רבי אייזל מצא על השולחן ספר “חובת־הלבבות” פתוח ב"שער־הכניעה".
גיחך רבי אייזל ואמר:
מוטב שהיה אדם זה קורא ספר מוסר אחר, שיש בו “שער־הגאווה”, ולא היה בא לידי שפלות כזו…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„חובות הלבבות” — ספר המוסר הקלאסי של רבנו בחיי אבן פקודה (ספרד, המאה ה-11), הבנוי שערים-שערים; „שער הכניעה” מלמד ענווה ושפלות-רוח. ספר מוסר ובו „שער הגאווה” אינו קיים, כמובן — הגאווה היא המידה שהמוסר בא לעקור. עוקצו של רבי אייזל: הקמצן למד את הכניעה יפה מדי — היא שהשפילה אותו עד כדי בריחה מביתו-שלו מפני מבקש נדבה; קצת גאווה הייתה חוסכת ממנו את הביזיון.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
