ציונים — דרויאנוב
באוצר הבדיחה שלנו יש בדיחות לא-מעטות, שיסודן – תערובת-לשון. (כמה מהן – תערובת רוסית ויודית, תערובת רוסית ועברית, תערובת יודית ועברית – המציא לי בטובו ידידי הישיש רבי שלום בילין, מוסקבה, מאוצרו העשיר, והן שמורות בידי). לעת-עתה לא הבאתי אלא זו שלפנינו, לשם דוגמה, משום שהיתה שגורה הרבה ב"חדר" בימי ילדותי (לפני שישים שנה בערך).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 2948, עמ' 264) · נסרק מן הספר המודפס
הסבר הבדיחה
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
החרד מקפיד שלא לדבר „דברי-חול" — כלומר רוסית — בשבת, ולכן גם בשעת השוד וגם בסיפורו הוא נוקט מילים עבריות בלבד. אלא שכל מילה עברית נשמעת לקוזאק כרוסית, בהיפוך גמור של כוונתה. הקוזאק (חייל פרשים רוסי) דורש „דנגי דאואי!" — תן ממון (הערה **) — ומנופף בנאהאיקה, מגלב (הערה *). היהודי מתחנן „דל אני" (עני אני), אך „דל" ברוסית פירושו „נתן/נתתי" (הערה ***), והשודד מבין שהודה שכבר נתן את כספו למישהו, ושואל בזעם „קומו טי דל?" — למי נתת? (הערה ****). היהודי המוכה זועק מכאב „דם, דם", אך „דם" ברוסית פירושו „אתן" (הערה *****), ולאוזני הקוזאק זו הבטחה — „אתן, אתן!" — ולכן הוא משיב מרוצה „טאק אי גובורי" — עכשיו אתה מדבר לעניין (הערה ******). כך זעקת-הכאב מתפרשת ככניעה, ודווקא הקפדתו על קדושת השבת היא שמחמירה את מכותיו. דרויאנוב מציין שזו רק אחת מבדיחות רבות באוסף שיסודן תערובת-לשונות, ושהיא היתה שגורה מאוד ב„חדר" בימי ילדותו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓