אין דור שאין בו ליצנין

ערב שבת אחרי חצות השאירה חנוונית את בעלה בחנות,

והיא עצמה מסתלקת לביתה להכין צורכי־שבת. כיוון שגמרה מלאכתה, שבה לחנות ומצאה: שני קוזאקים עומדים בפתח החנות וממלאים כיסיהם מכל הבא לידם, ובעלה הבטלן אינו רואה ואינו שומע ועיניו שקועות בספר שלפניו. התחילה צווחת:

בטלן! הלא הקוזאקים גונבים.

התיק הוא עיניו מן הספר והחזיר:

מאי קא משמע לן? אילו רבנים גנבו, היתה תימה בדבר; קוזאקים גונבים – דרכם בכך…

[נוסח אחר:

התיק הוא עיניו מן הספר, תמה ואמר:

אלא מה יעשו קוזאקים? ישבו וילמדו ש"ס ופוסקים?…]