אין דור שאין בו ליצנין

„תוך שנים-עשר חודש" — עוד בתוך שנת האבל, שבסופה נהג אלמן לשוב ולשאת אישה. סירובו של שמעיה סוגר מעגל אבסורדי: את ההכרעה היחידה שאין הוא מסוגל לה — בחירת מחליפתה של אשתו — היה מפקיד, כדרכו בכל דבר, בידי אשתו; ולכן רק היא, המתה, „ודאי היתה יודעת לבחור לו".