אין דור שאין בו ליצנין

„כחל ושרק" (לשון יחזקאל כג, מ) הם איפור — צביעת עיניים וסומק על הלחיים. בעין-חרוד, קיבוץ פועלים שתרבותו פשוטה וללא איפור, פנים צבועות נראות לילד רק בפורים, חג התחפושות. משום כך הוא מסיק שבתל-אביב המאופרת כבר הגיע פורים, בעוד אצלם עדיין חנוכה.