אין דור שאין בו ליצנין

„רבב" — כתם שומן. המוכיח נשען על מאמר חמור בשבת קיד ע"א (הערה ^*): „כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה" — בגד מוכתם הוא חרפה לתורה שהלמדן מייצג. העצה להפוך את הצווארון „לצדו הנקי" מניחה שנשאר צד כזה; התשובה על הצווארון בעל שלושת הצדדים מגלה שגם הצד השני כבר שימש והתלכלך — עוני שאין בו אפילו צד נקי אחד להפוך אליו.